אז אני רק אומר...הפוסט הזה לא יהיה משהו מיוחד.... אז תסלחו לי..איכשהו.
ופאק... אין לי מה לומר, אני כאילו פאקינג יושב פה ומכריח את עצמי לכתוב משהו שאני לא רוצה לכתוב.
אתמול בבית ספר קלי מצאה אותי ולקחה אותי למאחורי הבית ספר, בדרך כלל אני אמור למצוא אותה ולקחת אותה לשם...
היא לא נישקה אותי, לא חיבקה אותי.. רק ישבה מולי וראיתי שמשהו עובר עליה. ניסיתי להתקרב.. לשאול מה קורה וזה.. אבל היא התרחקה ממני.
ידעתי שמשהו קורה, שמשהו חייב לקרות.
נראה על פניה שהיא מתלבטת, ואז היא הסתכלה עליי "tom..we need to talk" אמרה בקול הכי רציני שלה.
אני שונא את המשפט "אנחנו צריכים לדבר". זה משפט מטומטם שאומר שרק דברים רעים קרו.
אני פשוט שתקתי לרגע.. ואז שאלתי על מה אנחנו צריכים לדבר (לא שבאמת רציתי לדעת כן?)
אז היא התחילה לדבר... ולא הקשבתי כל כך... הדבר היחיד שהבנתי הוא שהיא חושבת שהיא עדיין לא התגברה על מה שקרה עם החבר הקודם שלה (אתם יודעים.. האידיוט הזה שרק רצה לזיין אותה) ושהיא חושבת שהיא לא מוכנה עדיין למערכת יחסים חדשה.
בקיצור... היא זרקה אותי, לא רוצה אותי יותר.
לא ידעתי מה אני יותר, כועס או עצוב.
למזלי לפני שהספקתי להגיד משהו היה צלצול לסוף ההפסקה (ופאק..זו הייתה הפעם הראשונה שבאמת הודתי לכך שהומצא הצלצול)
אני פשוט אמרתי לה שאני יאחר לשיעור שלי ושאני חייב ללכת, ועפתי משם.
אבל לא באמת הלכתי לשיעור אתם יודעים.. לקחתי פנייה אל עבר מגרש החנייה ורצתי את הג'יפ שלי.
נכנסתי אליו ופשוט חשבתי שמה בשקט, מנסה לעקל את כל מה שקלי אמרה לי.
ולא הבנתי... פשוט לא הבנתי.
כמה ימים לפני.. היא פאקינג אמרה לי שניא אוהבת אותי, ואפילו רצתה לדעת אם אני אוהב אותה גם.
אבל פתאום היא אומרת לי שהיא לא רוצה אותי יותר? פאק ילדה..מה הקטע?
אני לא מבין את זה.. פשוט לא מבין.
זאת הפעם הראשונה שפרידה ממישהי כל כך משפיעה עליי... וזה כל כך כואב לי.
אולי באמת..כנראה.. אהבתי אותה באמת.
ולא ציפיתי לזה.. ממש לא. טוב.. לפחות לא עכשיו, לא באמת חשבתי שמה שהלך בינינו יהיה לנצח.
ותכלס... גם לא רציתי. אני לא רוצה מערכת יחסים שתיקח לי חלק גדול מאוד מהחיים.
אני מעדיף להיפגע בקטן.. בכל פעם מחדש.
מאשר להיפגע בגדול..גדול מאוד ובנוסף לאבד הכל.. פשוט לא רוצה את זה. זה לא בשבילי.
אם קלי תשנה את דעתה פתאום.. ותרצה לחזור אליי.
היא יכולה להיעלם מצידי, כי אני לא ארצה לחזור אליה... לא רוצה להיפגע פעמיים.
אבל דאמ... אני לא מבין מה הקטע של בחורות איתי.
בהתחלה אוהבות אותי.. ובסוף זורקות אותי.
אף פעם לא נפרדתי מאף אחת, לפחות לא מהמערכות יחסים הרציניות שהיו לי.
עד כמה שאני נראה אחד כזה שזורק 20 בנות ביום בלי למצמץ אפילו... אני לא כזה.
אני יכול לתת לבחורה כל מה שהיא רוצה.. באמת..הכל. כולל אהבה.
אבל איך זה יהיה אפשרי.. אם הן איתי רק בגלל שהן רוצות את השם הזה 'אני החברה של תום' (אני רק חושב שזה ככה...לא יודע בוודאות)
למה הבנות הן ככה? למה הן עם כזה מבולבל? (טוב.. אני לא אכליל.. אני בטוח שיש בנות שהן ממש ההפך מזה) אבל או שפשוט רוב האוכלוסיה שלכן כזאת..
או שפשוט אני נופל על המטומטמות האלה..
אולי פשוט אני אפסיק לנסות לבנות מערכת יחסים? אולי אני אחזור לסטוצים?
מה זה כבר משנה לי... גם ככה בנות רוצות אותי רק לזמן מוגבל..
אני פשוט לא יודע... נמאס לי כבר...
i just hope that one day i'll find her.. the one.
she won't hurt me.. and i won't hurt her.
but now i'm just forever alone..
thanks for reading.. tom.
;){kind=link}