אז..זה בנוגע לפוסט האחרון שפרסמתי, אני יודע שהוא היה קצת... מוזר.
ושהשורות האחרונות דיברו על להתאבד, אני יודע...
והרבה לא הבינו אותי נכון, אני לא התכוונתי לעשות לעצמי שום דבר. זה היה סתם שחרור כי המון רגשות אז התערבבו לי במוח וגרמו לי לרשום את הפוסט הזה.
אז כן...היה לי מצב רוח חרא, הייתי עצבני, הייתי כועס והייתי עצוב. אני עדיין בנאדם אחרי הכל.
וחתכתי קצת, לא נורא כל כך (צלקות מספר 80+81)
ושתיתי קצת אלכוהול, בשביל להשתכר ולשכוח (הרי זה הפתרון הכי טוב לא?)
והרבצתי למלא אנשים, והרסתי הרבה דברים, וקיללתי את הכל.
אבל עכשיו אני בסדר, והעדפתי לא לכתוב שום דבר בשביל שלא יצא לי משהו כמו 'i'm gonna kill myself..bye bye'
אני בדרך כלל לא מוציא רגשות מול אחרים, אני אוהב לשמור אותם בפנים ואפשר לומר 'להוציא' אותם על ידי לחתוך.
אפילו רגשות שאני אמור להוציא, אני לא מוציא. לפחות לא בדרך שאני רוצה להוציא אותם.
קלי לא מזמן אמרה לי שהיא אוהבת אותי, וכאילו...בסדר. אני אוהב אותה גם.
אבל אז היא שאלה אם גם אני אוהב אותה, בפנים הייתי כזה 'yes! I fucking love u and i want u to be mine forever'
אבל בחוץ יצא לי רק 'yes' יבש כזה שלא מראה שום דבר.
כנראה אני צריך להתחיל לעבוד על להוציא רגשות, כי עד עכשיו אני פאקינג גרוע בזה.
אבל זו לא הנקודה של הפוסט הזה....ותכלס אין לי מושג אם יש לפוסט הזה נקודה.
אז... ביום ראשון היה לי אימון באגרוף, היה טוב וכל זה.. ניצחתי בקרב אחד מתוך שניים, עשיתי את כל מה שאני צריך לעשות נכון...בקיצור השתפרתי.
אבל לא יודע... עדיין נשארו שאריות מהמצב רוח החרא שתקף אותי, והצליחו להדליק אותי מהר מדי.
נלחמתי עם איזה אחד ששכחתי איך קוראים לו, והיה מעולה. בסיבוב הראשון ניצחתי, בסיבוב השני הוא ניצח, אבל בסיבוב השלישי משהו השתבש במוח שלי. הוא נתן לי מכה חזקה בבטן, בדיוק באמצע של התפרים ואיפה שהכי כואב.
ואני לא יודע למה, במקום לעצור את הקרב ולהגיד שכואב לי (כמו שהג'ינג'ית אמרה לי לעשות).
זה גרם לי להתעצבן, וההיגיון במוח המטומטם שלי נמחק. הצלחתי לעצור לרגע, להוריד מהר את אחת הכפפות מהיד שלי ולהעיף לו אגרוף שנראה לו שגרם לו נזק להרבה זמן.
המאמן השני ישר עצר אותי מלאשפז אותו וצעק עליי לצאת החוצה, אני פשוט צעקתי עליו שילך להזדיין ויצאתי החוצה. תוך כדי שאני מתכנן בראש איך ואיפה אני הולך לחתוך את עצמי כשאגיע הביתה.
אז לאחר כמה דקות שפשוט עמדתי בחוץ עצבני לגמרי, הג'ינג'ית הופיע ועמדה מולי.
על הפנים שלה נראה כאילו היא ממש כועסת, אבל כשהתחילה לדבר נשמע שממש לא.
היא שאלה מה קורה, לא עניתי לה והמשכתי לבהות ברצפה. אז היא דפקה משפט כזה של "hey big boy...tell me what happened" אני פשוט הסתכלתי עליה "nothing..leave me alone" אמרתי וחזרתי להסתכל על הרצפה.
אבל היא לא עזבה אותי, היא נשארה ועמדה שם. באיזשהו שלב הנוכחות שלה התחילה להעיק עליי ואמרתי לעצמי שאני פשוט צריך לספר לה מה קרה בשביל שתעזוב אותי.
"he hit me in my stomach, it was hurt so i hit him back" אמרתי לה "so why didn't u tell me?" היא שאלה, לא היה לי מה לענות לה. אבל בכל זאת באתי ואמרתי לה שהייתי ממש עצבני באותו הרגע, ולא חשבתי מה אני עושה אז הפתרון היחיד היה להרביץ לו.
אבל באמצע היא קטעה אותי, והסבירה לי משהו שלא ידעתי קודם.
היא סיפרה לי שהמקום הזה בעצם הוא בשביל בנים עם בעיות בהתנהגות, אלימים כאלה שלא רואים בעיניים ומרביצים לכל דבר שמעצבן אותם. אני ישר חשבתי על מופרעים..על בנים מופרעים.
היא הסבירה לי שהמקום הזה בעצם מביא את כל המופרעים האלה ומראה להם שיטות איך לרסן את עצמם, איך הם יוכלו לשלוט בכעס ובידיים שלהם ותוך כדי ללמוד משהו שהם יוכלו לפתח בעתיד.
ואני לא מזלזל, באמת שלא. הבנים שמה הם מאולפים אחד אחד, הם מפחדים פחד מוות מהמאמן השני.
כל פעם שהוא מדבר הם שותקים, הם עושים בדיוק את מה שהוא אומר.
אבל מה שהפריע היה הקטע שיש מצב שהג'ינג'ית רמזה שגם אני סוג של... מופרע.
אז היא תפסה אותי רב מכות בבית ספר, אז מה? זה לא אומר שאני סייקו.
אני יודע שיש בי צד של חוסר שליטה עצמי, אני יודע שאני גם מופרע איכשהו... אבל אני לא רוצה להיות במקום הזה רק בגלל שאנשים מגדירים אותי כמופרע.
אני יודע שאני אלים, אני יודע שאני קצת מטורף... אבל אני לא יודע אם אני מופרע.
לבסוף התגלה שהג'ינג'ית בא ת כעסה עליי, והיא נתנה לי עונש של שבוע הרחקה מקרבות.
בסדר..לא היה לי ממש אכפת.
אני באמת מופרע? לדעתכם...
זה ממש מפריע לי..אני רוצה לדעת מה אחרים חושבים.
so..thanks for reading... tom
');){kind=link}