and it's not like the others posts about him...it's not that i'm writing some memroies about me and him, crying for 5 minuets and leave it alone....
today is... his birthday.
he soppuest to be 18 now.... and oh god... how much he waited for this day.
he tought that when he will be 18 so he will can do everything he wants to do.
he wanted to move to new york
he wanted to find a beautiful girl to love her and live with her the rest of his life
he wanted a dog and two childrens....
he had a lot of things to want and do.... and he wanted to do them on 18
i don't know why he wanted to do all those things when he will be 18, cause half of this things i don't wanna do at all
i hate childrens
i don't wanna marry
i have two dogs and a fucking rabbit....
and new york is too full...
but always when he talk to me about that... i listened to him... and said to him good luck and al this shit.
now the man is dead.
he can't do all this things...
and it makes me sad..... he wanted to make his dreams to come true...but he can't
cause he's dead.
he was my duckinf best friend... we were so closet to each other
he told me everything... and i told him everything...
we weren't see each other fucking 4 years.
but always.. when i used to come to miami... he was the happiest guy in the world... and either i...
we did so many srupid things.... we always used to went to a bar... drank alcohol untill 3 at the night... and came back home drunk.
when we went to the beach together he always used to jump on me and made everyone pic us.
we alwyas used to fight each other... and i always used to win.. cause he didn't know how to fight like i know.
i always used to call hi. A son of bitch.. and he always used to make me lunch myself after it.
we had just one serious fight in all of our time as friends (u know..cause his sister.. i told u about that)
and no matyer how much he made me get angry... i always ignore that anger.. control it and return to be fine...
נראינו כמו אחים... באמת... אבל עזבו את המראה, זה לא ממש חשוב.
בהתנהגות שלנו אחד עם השני... תמיד היינו ביחד, כל אחד דבוק לתחת של השני...
השתגענו כל כך הרבה, עשינו הרבה צרות ביחד... הכעסנו מלא אנשים ואפילו הייתה פעם אחת שנפרדנו מהחברות שהיו לנו ביחד (גילינו שאף אחד לא היה מרוצה מהמערכת יחסים, מה לעשות?)
הוא תמיד היה המשוגע הזה שהיו צריכים להחזיק אותו עם מחסום פה וחגורה בשביל שלא ישתולל, ואני הייתי הרגוע שתמיד היה מרגיע ומרסן אותו. אבל זה היה מתחלף רק שאני הייתי מתעצבן על מישהו ובוא היה עוצר אותי מלקרוע לו את הפרצוף.
דני היה פאדחן ברמות, הוא היה רגיל להגיד דברים מביכים על אנשים ברחוב בקול רם מדי...
פעם אחת אני והוא סתם ישבנו איפשהו ודיברנו, פתאום עבר איזה ג'ינג'י אחד וישב קרוב לידנו... דני שם עליו עין... הוא שם מהמקום שלו והתחיל לשאול אותו 'איך זה להיות ג'ינג'י?', 'יש נמשים בכל מקום?'.
זה היה אחד הרגעים הכי מפגרים ומביכים בעולם...
אני באיזשהו שלב התחלתי ללכת ממנו וניסיתי לשדר לכולם 'הוא לא קשור אליי, אין לי מושג מי זה'.
כשהוא היה רואה בחורה יפה הוא היה רץ להתחיל איתה, הוא היה גאון בלהתחיל עם בחורות (מה הבעיה? לחייך, להחמיא להן ולהראות ביטחון עצמי)
אבל במערכות יחסים... הוא היה פשוט אסון. בחלק של הלהתחיל עם הבחורה הוא היה הולך חלק, אבל בקטע של המערכת יחסית הוא היה פשוט גרוע... היו לו מערכות יחסים של יומיים...
הכי ארוכה שלו הייתה עם האחרונה.. זאתי שהרגה אותו (כן.. אני מאשים אותה בסדר?!) הם היום ביחד שנה... והוא ממש אהב אותה.
הוא היה אדם טוב כזה. היה לו חיוך זוהר כזה, לב טוב.. הוא אהב לצחוק על הכל עם כולם... הוא אהב מאוד ילדים קטנים.
פעם אחת היא סיפר לי שהוא ראה ילדה קטנה בוכה ברחוב, הוא רץ אליה.. שאל מה שרה והיא אמרה שהיא לא מוצאת את אמא שלה.
הוא סיפר לי ששעתיים הוא והילדה הזאת חיפשו את האמא ושהם מצאו הילדה פשוט לא יכלה להיפרד ממנו כי הוא היה ממש נחמד... ואני לא התפלאתי... כולם היו מתים על דני.
כשאני הייתי בתקופה הרעה שלי... אחרי ניסיון ההתאבדות הראשון....
הדבר שהכי הפחיד אותי אז, היה לספר לו. זה פשוט היה פחד מוות... ולא היה מושג איך לספר... ומה לומר.
אפשר לומר שלמזלי... לא סיפרתי לו את זה בטלפון... כמו שחשבתי שיקרה
טסנו למיאמי.. אני וההורים שלי חודש וחצי לאחר כל מה שקרה...
ונפגשתי איתו... הייתי נראה שונה ממה שהייתי נראה אז... מבט מדוכא הזתלט לי כל הפנים, כולם היו שמים לב לכך שעובר עליי משהו...
אז איכשהו סיפרתי לו את זה, סיפרנו... ההורים שלי היו איתי בזה.
הוא בהתחלה לא אמר שום דבר... רק הסתכל עליי...
אחר כך הוא ביקש מההורים שלי אם הם יכולים ללכת לכמה דקות, הם הסכימו.
כשבוא כבר לא ראה את שניהם באופק הוא התקרב אליי... ודפק לי אגרוף כל כך כואב בעין.
הייתי המום, למה לו לעשות את זה? מספיק אני עברתי תקופה קשה...
וא התחיל לצעוק עליי, לקלל אותה.. הוא דחף אותי וממש השתגע.. בקולו היה נשמע שהוא פגוע...
באיזשהו שלב הוא עצר את עצמו, והתחיל לבכות... זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי אוצו בוכה ב..איך נאמר? כגדול יותר.
לא ידעתי מה בדיוק לעשות.. אז פשוט שתקתי וחיבקתי אותו.... אמרתי לו שאני מצטער על הכל, ושלא התכוונתי ושלא ידעתי מה בדיוק עשיתי אז, ושהנה אני בחיים לפחות...
בדרך כלל לא היינו מראים רגשות אחד לשני, רק עצבים... אבל ברגע הזה הכל פשוט התפרץ.
לדני הזה היו חיים טובים, כולם אהבו אותו, ביא היה נראה טוב, הוא היה טוב בלימודים... והוא היה נראה כמו האדם הכי שמח בעולם בגלל החיוך הזה שלו.
i just wanna say one thing to u dude...
i miss u, i love u, u were my best
friend and u still do
just happy birthday dude... i wish u could be here i this day... i know u've been waited for it a long time...
again.. i miss u.. and i love u danny...
so.. thanks for reading...tom
this is the song that he liked the most..so yeah
;){kind=link}