עזבתי את זה שהוא לא באמת האבא האמיתי שלי...גיליתי את זה רק בחודש שעבר.. זה לא שינה את ההתנהגות שלי אליו.. תמיד התנהגתי אליו כאילו הוא פשוט אח שלי. וגם הוא מתנהג אליי כאילו אנחנו אחים בעצם.
אנחנו מתנהגים אחד לשני כמו אחים, אנחנו מדברים אחד לשני כמו אחים.. אנחנו מקללים אחד את השני כמו אחים..ורבים כמו אחים....
לא באמת התייחסתי אליו כאילו הוא אבא שלי.. תמיד אמרתי בסדר שיהיה אני רק קורא לו אבא...לא יותר.
אף פעם לא הערכתי אותו..את כל מה שהוא עשה וממשיך לעשות בשבילי....
הוא זה שהעיר אותי כל בוקר בתקופה של אחרי ניסיון ההתאבדות הראשון שלי, הוא זה שהתחיל להילחץ אם אני לא קם בזמן שהוא קבע לי לקום..במחשבה שאולי עשיתי לעצמי משהו עוד פעם וכבר הפסקתי לנשום מזמן.
בימים שכאלה אמא שלי הייתה מספרת לי שהוא פשוט היה רץ בטירוף לחדר שלי ומנער אותי עד שאתעורר...
אף פעם לא הערכתי את זה בעצם.. וזלזלתי בו ובדברים האלה הרבה... תמיד אמרתי "אתה יכול להירגע.. אני לא מתכוון להרוג את עצמי עוד פעם". אבל לא. הוא המשיך להעיר אותי.. עד גיל 16 ומשהו כל בוקר הייתי מתעורר שאת הפרצוף שלו הייתי רואה ראשון, עד שהוא הבין שאני בקושי ישן בלילה.. אז הוא הפסיק.
ואנחנו רבים הרבה... ואני מתכוון לכך. בכל שבוע חייב להיות איזה ריב שמשפיע על שאר השבוע..
שתמיד אני נשאר עצבני וכועס.. והוא הראשון שבא להתנצל... אני לא מבין למה הוא מתנצל...
אני הוצאתי את העצבים שלי עליו... הוא יכול לסבול את זה בשקט.. ולא להמשיך לריב איתי.
אבל זה תמיד קורא.. בריב האחרון שלנו.. שזה היה ממש גרוע הוא החטיף לאף שלי.. ומאז יש נזק דיי רציני...
אז... אתמול בבוקר בעצם היה לי נורא משעמן.. ובזכות השעמום (ובזכות גלוריה, נאשים אותה) החלטתי לצאת לרוץ... לקום מהספה הזאת (שזה לא אפשרי... היא נוחה מוות) ולצאת החוצה.. גם ככה אמא שלי תקעה לי מבטים של 'תצא החוצה או שאני שוחטת אותך'
אז עשיתי לה טובה ואמרתי לה שאני יוצא החוצה לאיזה שעתיים..לרוץ וסתם לחשוב או משהו.
שאבא שלי שמע את זה שאני יוצא החוצה ולא לחברים או לקבר של החבר המת שלי הוא ישר נדלק ושאל אם הוא יכול לבוא.. הבאתי לאמא שלי מבט כזה של 'please..don't let me say yes' אבל היא אמרה שאולי אנחנו צריכים זמן כזה ביחד מאז מה שקרה שבוע שעבר (האף המסכן שלי) אז פשוט אמרתי כזה בלי חשק בכלל 'okey...come'
אז יצאנו לרוץ.. אני רצתי מקדימה.. עסוק במחשבות שלי וכל זה... והוא דווקא לא רץ בכלל.. הוא כן רץ. אבל חצי חצי כזה... חשבתי לעצמי שאם הוא רוצה להרביץ לי אז הוא רודף אחריי בלי לוותר ומבזבז את כל הכוח שלו רק על זה... אבל לא..סתם לרוץ הוא לא מתאמץ בכלל...
פתאום הוא מגביר את המהירות שלו ורץ לידי.. אני לא התייחסתי ורמזתי שאני לא רוצה אותו כאן אז רצתי עוד קדימה.. אבל הוא לא וויתר,ברור.
"אז מה המצב?" שאל אחרי שוויתרתי אני מלא להיות קרוב אליו "הכל בסדר" אמרתי לו ושתקתי.. לא אהבתי שמדברים איתי תוך כדי שאני עושה דברים, זה מוציא אותי מריכוז.
"אני מצטער על האף שלך" אמר, הוא כבר התנצל על הריב האחרון שהיה לנו..ועל מה שהוא עשה לאף שלי.
"כן..בסדר" אמרתי לו.. "אתה סלחת לי נכון?" שאל... "כן..סלחתי." זה היה שקר לבן כזה... אני סלחתי..האף לא.
הגענו לפארק של השכונה אחרי כמה דקות, ששמה תכננתי להתחיל לרוץ הכי מהר שלי אבל הוא התעייף וביקש לעצור.. אז נאלצתי לעצור.
המשכנו ללכת... הוא מסדר את הנשימה שלו ואני גורר את הרגליים שלי אחריו.. לא הרגשתי טיפה עייף... ריצות לא משפיעות עליי...ת'אמת שום דבר לא משפיע עליי...
ואז הוא התחיל לדבר "so tell me what's going on with u" הוא ביקש "nothing is going on with me" אני אמרתי... "come on...tell me something. i see there are a lot of things" אמר.. אני לא אוהב שמציקים לי.. אם אני מדבר עליי זה רק אם אני רוצה
"אתה לא רואה טוב אבא.. אתה זקן..לך לבדיקת ראייה מתישהו" אמרתי לו בלי טיפת רגש.
ידעתי שהוא שונא שקוראים לו זקן... הוא לא אוהב את זה.. בעצם אף אחד לא אוהב את זה...
והוא לא זקן בכלל אבא שלי.. אין לי מושג בן כמה הוא (רציני) אבל הוא לא זקן בכלל.
הוא שתק והמשכנו ללכת.. ידעתי שסתמתי לו את הפה לאיזה כמה דקות עכשיו.... הסתכלתי על כל מה שקורה בחוץ.. עוד הרבה אנשים חוץ מאיתנו עשו ריצות... הרבה בנות דווקא...
"נו קדימה..לא באתי לכאן בשביל ללכת..." אמרתי לו כי נמאס לי כבר ללכת והמשכתי לרוץ.. הוא רץ אחריי... הייתה בינינו תחרות סמויה כזו.. מי עוקף את מי.
שאני באיזשהו שלב התחלתי להתעייף קצת עצרתי ונשענתי על איזה עץ לרגע "ולי אתה קורה זקן" אמר אבא ועמד מולי "תסתום. רצתי יותר ממך" אמר "לבחורים בגיל שלך יש הרבה סיבולת" אמר "ולי אין? מה אתה רוצה לעצבן אותי?" שאלתי, ממש לא היה לי כוח לחפירות שלו "תגיד אתה מעשן?" שאל "זה הכי טוב שלך?" שאלתי אותו "לא..אבל תגיד לי את האמת" הוא ביקש "לא..אני לא מעשן"
הוא המשיך לחפור לי על זה שזה לא טוב לעשן.. ושהוא מזהיר אותי... אני לא הקשבתי לו ובהיתי באיזה בחורה.
היא תפסה אותי, כמו שאני תמיד רוצה שיקרה.... היא עשתה מתיחות בשביל להמשיך לרוץ.. התכופפה ומעבר לרגליים שלה ראתה אותי מרחוק.. היא חייכה ואני חייכתי אליה. 'she has a nice ass' חשבתי לעצמי..
אבא שלי קלט את זה, הסתכל עליה ואז עליי "זו גם אחת מחברות המיטה שלך?" שאל פתאום, אני עצרתי את עצמי מלהסתכל עליה והסתכלתי עליו בפרצוף של WHAT THE FUCK?! "חברות למיטה?" שאלתי, שמעתי הרבה כינויים על הסטוצים שלי.. אבל זה עדיין לא. "אמא המציאה.. מאז שהיא גילתה שכל יום אתה מביא מישהי אחרת הביתה" ענה "איך היא גילתה?" שאלתי "היא נשארת ערה עד 2 בבוקר..שזה הזמן שאתה זוכר הבית מה..חברים שלך" אמר "אתם מקשיבים לי?!" שאלתי.. לא האמנתי למה שהוא מספר "היא מקשיבה.. לא אני, אני הולך לישון" אמר "i'm never gonna have sex anymore in the house..forget it"
"whatever...so tell me..does she one of your friends bed?" he asked "no! i don't know her"
"?!so what that smiles?" he asked "what do u fucking care"
המשכנו ללכת... הגענו לאיזה מקום שאני זוכר שהייתי קטן היינו הולכים אליו.. רק אני והוא.
"u remember that place?" he asked me and hide a little smile "yes...i think"
"u loved this place when u were young. u made me every day take u to here" he said "yeah...i think i remember"
המשכנו ללכת... ומשם המשכנו לדבר... הגענו לדבר על דברים יותר..אישיים...
הוא סיפר לי על האבא האמיתי שלי... הוא סיפר לי שהוא מאוד התחבר אליו, שהוא היה משוגע קצת..ושתמיד הם דיברו על דברים רציניים... הוא הצליח למצוא איזו בדיחה מטומטמת שהייתה הורסת את כל השיחה.
הוא סיפר לי שאבא שלי אחרי הלידה שלי התחיל להתחרט.. כי הוא ראה איזה תינוק נולד לו....
הוא סיפר שעוד לפני שהם לקחו אותי אליהם (ההורים המאמצים שלי) הוא לקח את אבא שלי לשיחה... שבו הוא הבטיח לו שהוא ייטפל בי הכי טוב שאפשר.. ושהוא נשבע שיום אחד הוא עוד יצליח להפגיש בינינו.
כשהוא סיפר לי את זה...אני לא יודע מה... פשוט רציתי להגיד לו תודה ענקית.. כי הבנתי מה המשמעות של כל הדברים שהוא עשה ועושה למעני....
אז אחרי שהייתה איזו שתיקה מביכה כזו... נתתי לעצמי כאפה בראש ואמרתי שאני חייב להגיד את זה
פתחתי את הפה...הסתכלתי עליו "I LOVE U DAD" אמרתי וחיבקתי אותו... הוא היה מופתע..בדיוק כמו שחצי ממני היה...חצי מופתע וחצי בטוח במה שהוא עושה...
"i love u too..." אמר כשהוא ממשיך לחבק אותו... הרגשתי שבהחלט הייתי צריך את החיבוק הזה ממנו.
אחרי זה ואחרי שהייתי נבוך לגמרי.. הוא נתן לי אגרוף בכתף ואני החזרתי, זה מה שאנחנו תמיד עושים אחד לשני..לא משנה מה.
חזרנו הביתה ששנינו כאלה... "it's never happened", אבל אמא שלי קלטה את החצי חיוך שהיה לאבא שלי על הפנים..וכנראה חקרה אותו על מה שהיה אחר כך....
אני לא יודע מה איתכם.. but i really love my dad
so..thanks for reading...tom.





























